הסיפור על הרמטכ"ל הפרטי של כל אחד מאתנו

או: מה קורה לנו שאנחנו כל הזמן חיים בלחץ

דוד בן יוסף

 הסיפור על הרמטכ

 

...."את הבלוטות שלך אתה מכיר?" שאלה הדסה המוכרת המקסימה מחנות למכירת מוצרי מזון מבריאים ברחוב יפו.

"שמעתי משהו" אמרתי "אבל קשה להגיד שאני מכיר."

"הגיע הזמן שתכיר"... אמרה הדסה "הבלוטות שלך נקראות בפי המדענים: צבא הענקים הזעירים.

הזעירים- בגלל הגודל הפיזי שלהם, הענקים- בגלל גודל התפקיד שהם ממלאים בשמירה על ביטחונך. כל הצבא הנפלא הזה מקבל הוראות ישירות מבלוטה אחת בגודל זית הקרויה ספיח. המדענים קוראים לה: "רב אלוף ספיח"".

"מעניין מאד" אמרתי "איך זה שעד עכשיו לא פגשתי אותו? איפה הוא יושב הרמטכ"ל הזה?"

"איפה יושב רמטכ"ל? שאלה הדסה ובעצמה השיבה "רמטכ"ל יושב במקום המוגן ביותר במדינה. איפה היית מושיב את הרמטכ"ל הפרטי שלך? לא בבטן ולא בחזה. המקומות האלה חשופים מדי לפגיעה חיצונית. המקום המוגן ביותר בגוף שלך היא הקופסא המשוריינת, הגולגולת שלך, הנה כאן." אמרה הדסה והניחה את האצבע שלה בדיוק בין שתי העיניים שלי.

"אם תעביר קו דמיוני מהנקודה הזאת אל העורף, תפגוש באמצע הדרך את הרמטכ"ל שלך. מכאן הוא שולט על הצבא שלו ומעביר אליו פקודות.

הנה, אתה רואה! יש לך רמטכ"ל ויש לך צבא. צבא פרטי לגמרי. צבא ההגנה לדוד. גם לי יש צבא פרטי. צבא ההגנה להדסה. לכל אדם יש. רק שלא כל אדם יודע."

"זה נשמע מעניין מאד" אמרתי "אבל לא כל כך אמין. אם הסיפור שלך נכון, הרי הצבא שלי הוא כל כך סודי שבמשך ארבעים וארבע שנים איש לא סיפר לי עליו אפילו מילה אחת."

"אולי אתה פשוט לא התעניינת" אמרה הדסה "הנה אתה רואה שאני מספרת.

על חיל המודיעין שלך בוודאי שמעת. הלא אלה החושים שלך. חוש הראיה, השמיעה, הריח, הטעם והמישוש. תפקידם לעמוד על המשמר ולהזהיר אותך מפני סכנות. ברגע שכוחות המודיעין מגלים תנועה חשודה של כוחות עוינים מתקרבים אל גבולות המדינה, הם מעבירים שדר דחוף המגיע עד לשעת הרמטכ"ל. שם נדלקת נורה אדומה.

מה קורה כאשר הנורה האדומה נדלקת?

אם הרמטכ"ל הוא אינטליגנטי, הוא נותן הוראה לברר איזו מידה של סכנה נשקפת למדינה מהתנועה החשודה.

ורק אם מתברר לו שהסכנה היא אמנם סכנה אמתית, הוא לוחץ על כפתור אזעקה המזעיק את הצבא כולו.

הימ"חים נפתחים. מצבורי תחמושת מועמסים על כלי רכב. טנקים מזנקים חמושים. מטוסים ממריאים טעוני פצצות ואניות מפליגות לים לקדם את פני הרעה.

אבל אם הרמטכ"ל שלנו הוא לא כל כך אינטליגנטי, כמו במקרה שלפנינו, ואיננו יודע להבחין בין סכנה אמתית לסכנה מדומה, הוא לוחץ על כפתור האזעקה בכל פעם שנדלקת נורה אדומה בלשכתו."

"אני לא מבין שום דבר" נזעקתי "על מה את מדברת? מה כל הסיפור הזה שייך לבריאות שלי? מה זה נוגע אלי?"

"אני כבר מגיעה אליך" אמרה הדסה "תירגע! קרה לך פעם שהלכת ביער ופתאום מופיעה מולך חיה טורפת? לא קרה לך? אז תתאר לעצמך שקורה לך. מה אתה מרגיש באותו רגע?"

"אני מרגיש משהו דומה לזרם חשמלי השוטף ועובר את כל גופי" אמרתי.

"נכון מאד" אמרה הדסה "אבל זה לא זרם חשמלי. זהו זרם ביוכימי.

זהו הרמטכ"ל שלך שלחץ על כפתור האזעקה והזעיק את צבא הענקים הזעירים המפריש חומרים ביוכימיים שתפקידם להעלות את הכושר הגופני שלך במהירות ולהעמיד אותך בכוננות עליונה לקראת ההתמודדות עם החיה הטורפת שהופיעה מולך. אלה הם מצבורי האנרגיה שלך, המאוחסנים בדרך כלל במחסני חירום.

אלה הם הימ"חים שנפתחים ומשחררים את העוצמה החבויה בך.

פתאום אתה מגלה שאתה מסוגל להרים אבן ענקית, שמעולם לא העלית על דעתך שאתה מסוגל להרים ולרוצץ את הגולגולת של החיה הטורפת. או לשבור ענף מעץ ולחבוט על ראש החיה. או למצוא את עצמך נמלט במהירות של פנתר, או מטפס על עץ בזריזות של קוף."

"אם כך" אמרתי "הרי הרמטכ"ל הפרימיטיבי שלי הוא רמטכ"ל נפלא והזרם הביוכימי מציל את חיי?"

"יופי של שאלה!" אמרה הדסה "הרמטכ"ל שלך הוא באמת נפלא שצריך להפעיל כוח, אבל לא כשצריך להפעיל מוח.

לא כל יום אתה פוגש חיה טורפת אבל כל יום אתה עומד מול סכנות.

זו יכולה להיות סכנה לאחר לפגישה. סכנה שהתסרוקת שלך לא תמצא חן בעיני מישהו. או סכנה להיכשל במבחן כלשהו והחיים עצמם הם שרשרת מתמשכת של מבחנים.

כדי להתמודד בהצלחה עם סכנות מכל סוג, נחוצה לך שלוות נפש ואילו הרמטכ"ל שלך לוחץ על כפתור האזעקה ומחולל בתוכך סערות רגשיות.

ודברים כאלה הוא עושה לך בכל יום.

מישהו מתנהג אליך בצורה מעליבה-אשתך ילדך אח אחות חבר- אתה מרגיש מושפל. אתה מרגיש איום על האישיות שלך. אתה משדר סכנה! השדר נקלט ואתה מתחיל לפעול בניגוד לאינטרסים שלך. במקום לפעול מתוך שלוות נפש ולחזק את האישיות שלך, אתה פועל מתוך חוסר שליטה על עצמך ומחמיר את הנזק שבעתיים....

אילו הייתי דתית הייתי אומרת לך שהרמטכ"ל שלנו הוא יצר הרע, אבל כיוון שאני לא, אוכל רק למנות מבחינה מדעית את הנזקים שהוא עושה לך. כל הנזקים שהזכרתי עד עכשיו הם עדיין נזקים קלים לעומת הנזקים שנגרמים לגוף. ואסביר זאת באמצעות הדוגמא שנתתי קודם: הנזק היחידי שנגרם לצבא, כאשר יש צורך להחזיר למחסני החירום את הטנקים, את מצבורי התחמושת ויתר הכוחות למקומם, לאחר הזעקת שווא הוא בזבוז אנרגיה. אבל לגבי המטוסים שהמריאו טעוני פצצות, קיימת בעיה רצינית.

מטוס שהמריא טעון פצצות ואין לפניו שום מטרה לתקוף, יש לו בעיה.

מטוס טעון פצצות שנוחת על המסלול מתפוצץ.

החומרים הביוכימיים המציפים את הגוף שלך, דומים למטוסים שהמריאו טעוני פצצות ומכיוון שלא קיימת שום מטרה לתקוף אותה, הם חוזרים למסלולם וגורמים הרס.

וההרס שהם גורמים הוא הרס משולש.

א.    הם מחלישים את המערכת החיסונית שלך וחושפים את גופך לכל סוגי המחלות שבעולם מנזלת ועד סרטן.

ב.     הם גורמים לתחושה של אי שקט טורדני ומציק הדוחפת אותך לחפש מרגוע מלאכותי בעישון סיגריות, בשתיית אלכוהול, באכילה כפייתית, בבליעת תרופות ארגעה וסמים אחרים ובעוד אלף דרכים מלאכותיות שאנשים ממציאים להם תוך כדי החיפוש הנואש אחרי מרגוע.

ג.      הם שוקעים על דפנות כלי הדם המזינים את הלב ומקטינים את הקוטר הפנימי שלהם עד שיום אחד נוצר פקק שאיננו מאפשר לדם לזרום ולהזין את הלב והוא חדל לתפקד.

האם אתה מבין?"

"נדמה לי שאני מבין כל מילה" אמרתי "אבל אני לא מבין אף מילה. אני לא שלמה המלך ואת אינך מלכת שבא ואת מדברת אלי בחידות ובמשלים. את מפחידה אותי עם רמטכ"ל פרימיטיבי ועם ימח"ים, טנקים, מטוסים עם פצצות ואזעקות שווא. וכל זה לפי דברייך, בתוך הגוף שלי. אני מרגיש שאני יכול למות רק מפחד. מה אני יכול לעשות עם הרמטכ"ל שלי? לפטר אותו?"

"חס וחלילה" אמרה הדסה "אסור לך לפטר אותו. אם לא יהיה לך אותו בשעת סכנה אמיתית אין לך שום סיכוי להישאר בחיים.

אבל אתה יכול להעמיד אותו במקומו. מה שאתה צריך לעשות זה לקבל על עצמך את תפקיד שאותו היית צריך להתחיל למלא ברגע שהגעת לבגרות: תפקיד של ראש הממשלה ושר הביטחון."

"אז מה את מציעה לי" שאלתי "שאני אזמין אותו לשיחה ואומר לו: אדוני הרמטכ"ל! אתה הורס את המדינה עם אזעקות השווא שלך. מהיום והלאה אני רוצה שתדע שאני הוא ראש הממשלה ושר הביטחון ואני אוסר עליך ללחוץ על כפתור האזעקה בלי לקבל הוראה מפורשת ממני?"

"זה לא יעזור לך" אמרה הדסה "הרמטכ"ל הפרימיטיבי שלך לא יציית לך. יותר מדי זמן הרגלת אותו שהוא השליט על אישיותך. אבל אתה יכול להתחיל לאלף אותו. אתה יכול להשתמש בתכסיס ההשתלטות. אתה תדאג לזה שברגע שנדלקת נורה אדומה בלשכת הרמטכ"ל, תידלק נורה כזאת גם בלשכתך. ואם אתה תהיה ערני וזריז מספיק, אתה תלחץ על כפתור שיכבה מיד את הנורה בלשכת הרמטכ"ל לפני שהוא יספיק ללחוץ על כפתור האזעקה. זה ייתן לך מספיק זמן לבדוק באיזה סכנה מדובר. ורק אם תגיע למסקנה שיש צורך להפעיל את הצבא, אתה תלחץ על הכפתור שידליק שוב את הנורה האדומה בלשכתו של הרמטכ"ל.

ובינתיים עד שתצליח להיכנס היטב לתפקיד החדש של ראש הממשלה ושר הביטחון ותצליח למנוע לחלוטין את כל אזעקות השווא, אתה יכול לפתור את בעיית הנזק של החומרים הביוכימיים כמו שפותרים הטייסים שהמריאו עם פצצות ומתברר להם שאין שום מטרה לתקוף.

הם זורקים את הפצצות לים...

אתה יכול לזרוק את החומרים הביוכימיים אל מחוץ לגוף שלך, על ידי פעילות שנקראת בעברית פשוטה: פריקת מתח.

ישנן אלף דרכים לפרוק מתח. אתה יכול לשיר, לרקוד, לנגן, לכתוב, לעבוד בנגרות או בגינה. לרוץ, לשטוף כלים ואם מתחשק לך מצדי אתה יכול להתפלל או ללמוד תורה.

כל מה שאתה צריך לעשות, זה לחפש ולגלות בדיוק את סוגי הפעילויות שיעזרו לך להשתחרר מהחומרים הביוכימיים שמסתובבים בגוף שלך חסרי מטרה. ואז:

א.    המערכת החיסונית שלך לא תיחלש אלא להיפך היא תתחזק.

ב.     במקום מרגוע מלאכותי אתה תגיע לאט לאט אל המרגוע הטבעי.

ג.      ובוודאי ששום חומרים לא ישקעו על דפנות כלי הדם המזינים את הלב.

וזהו כל הסיפור על הרמטכ"ל."

"באמת סיפור נחמד" אמרתי "אבל אני חושב שייקח לי הרבה זמן עד שאני אצליח לעכל אותו ואני עדיין לא בטוח שהבנתי הכל."

"יש לי כאן ספר מצוין" אמרה הדסה" תמצא בו את כל הסיפור על הרמטכ"ל בשפה פשוטה ומובנת. בבקשה!"

"לקחתי את הספר בידי. ראיתי את שמו: 365 ימות חייך.

דפדפתי בו ומצאתי כתוב: "מה זה רגש? רגש הוא עניין ממשי ביותר. רגש הוא חומר שאפשר להבחין בו בקלות בתוך הגוף. מחולל הרגש הראשי נקרא בלוטת יותרת המוח הנקרא בלוטת הספיח והוא נמצא בבסיס המוח. תפקידה של הבלוטה הזאת ושל יתר בלוטות ההפרשה הפנימית, הוא סיפור מרתק שכמעט לא ייאמן."

(מתוך "האם יש סיכוי לאהבה?" מאת דוד בן יוסף)

 

 

שתפו אותנו בדעתכם