שורטס, אורתודוקסיה והאישה מהודו

על היופי של אישה מלכה

שורטס, אורתודוקסיה והאישה מהודו

אני זוכרת היטב את היום הזה...אני בת 16 וגוזרת בשקידה גי'נס שלם לשורטס קצר קצר. באותו יום הייתי אמורה ללכת למשרד הפנים ולקבל את תעודת הזהות שלי ותכננתי לחגוג את האירוע הזה בלוק חדש. כשיצאתי מהחדר ברגלים חשופות, אמא שלי הביטה בי ואמרה בטון השקט האופייני לה: "חגיתי, זה לא נראה טוב."

"למה לא?" עניתי בשאלה, ומיד המשכתי בנאום חוצב להבות להגנתי: "אני אישה חופשיה ויכולה ללבוש מה שמתחשק לי! אם מישהו לא אוהב את זה, או זה מפריע לו, זו בעיה שלו! וחוץ מזה... חם לי!"

אמא שלי לא התווכחה איתי. אני חושבת שהיא האמינה שיש דברים שאני צריכה לחוות בעצמי, כדי להגיע למסקנות הנכונות, והיא גם סמכה על האינטואיציה שלי, שתשמור עליי מרע ותוביל אותי, בסופו של דבר, לבחור במה שהכי טוב ונכון עבורי. וכך היה.

יצאתי בדרכי למשרד הפנים כאשר באופן מודע, הלבוש הפרובוקטיבי שלי היה ביטוי לחופש ולמזג האוויר החם. אבל בתת מודע שלי היה לי ברור שרציתי למשוך את תשומת הלב של המין הגברי או באופן מדויק יותר למצוא את הנסיך על הסוס הלבן, שכמו בסיפור על סינדרלה, יימצא אותי בזכות הרגליים החטובות והשזופות שלי.

אבל המציאות הרבה פעמים רחוקה מאד מסיפורי האגדה ובמקום לפגוש את הנסיך, פגשתי במבטים מלאי תאווה של גברים (שחלקם יותר מבוגרים מאבא שלי!) הרגשתי אובייקט, הרגשתי שהמחשבות שלהם מזהמות ומערערות את הביטחון העצמי שלי! וכך, בעודי עומדת בתור, משכתי ככל שיכולתי את הטי שרט שלי כדי שתכסה כמה שיותר על מערומיי ולא יכולתי לחכות לרגע בו אגיע לבית ואפשוט מעליי את הטעות הזאת.

כשאני מתסכלת היום על בנות בגיל ההתבגרות, אני תוהה כמה זמן יעבור (אם בכלל) עד שהאינטואיציה הנשית שלהן, תעורר אותן להבין שהתמונות הפרובוקטיביות שהן מעלות באינסטגרם והלבוש המינימלי שאתו הן יוצאות לרקוד עד אור הבוקר, הוא לא בדיוק מחמאה לנשיות שלהן ובטח לא הדרך למשוך לחיים שלהם גבר שבאמת יאהב אותן. (ולא רק ירצה להיכנס איתן למיטה...)

אבל ברשותכם אני לחזור לסיפור האישי שלי.  

עברו כמה שנים מאז סיפור השורטס, ואני -בעקבות חיפושיי אחר התשובות לשאלות הגדולות של החיים- מצאתי את עצמי בעולם האורתודוקסיה של היהדות.

שם נתקלתי בנשים צנועות: עם חצאיות ארוכות, שרוולים שמכסים את המרפקים וכיסויי שיער למיניהם. אין (כמעט) בחברה הזאת פיתוים, אבל גם אין הרבה יופי. כי מאחורי בגדים רחבים ומטפחות אדוקות הסתתרה הרבה פעמים הזנחה וגם תסביכים וסיבוכים בכל מה שקשור להנאה מינית.       

זו לא הייתה הסיבה העיקרית שבגללה עזבתי, לאחר הרבה שנים, את עולם ההלכה, אבל זה שהעולם הזה לא מקנה חשיבות ליופי, רק הוסיפה לכך. למה יופי זה דבר שתמיד היה מאד חשוב לי? אני חושבת שאפלטון ענה על כך בצורה הקולעת ביותר: "אהבה ליופי כמו אהבה לטוב, לא צריכה הסבר."

לבסוף מצאתי את מודל היופי הנשי שהדהד לתדר הנשמה שלי ומאז אני רק הולכת ומפתחת אותו.

גילתי אותו בספרו של העיתונאי עזריאל קרליבך "הודו" שבו הוא משווה בין היופי והאסתטיקה של האישה ההודית לבין זו האירופאית:

"...האישה ההודית הפנתה את קסמיה לפני ולפנים. אך יופייה אינו מציג, אלא- מבטיח. אינו מראה, אלא-רומז. אינו מושך אל בשרה, כי אם אל מסתוריה. האישה האירופאית מציעה חינה כאילו בחלון ראווה מואר-ואילו זו ניצבת בחצי-אפלולית שער בית עצמה, שכל תריסיו מוגפים וקורצים.

הנה היא מתקרבת, מצחה גבוה וזך, עיניה שחורות ועמוקות, על לחייה תום-שחרות ועל שפתיה חיוך שלא טעם טעם חטא,-אך אין היא הולכת ומתקרבת אלא ללמדך מה רחוקה היא. והיא עוברת על פניך, גאה, זקופה, באצילותה הגראציוזית, ראשה מגולה וגווה עטוי מצווארה ועד לסנדליה, תמרוקיה נמוגים ועדייה מתלחשים- ובעברה לא זרקה לך אף פתרון אחד לכל חידותיה.

אפשר והיא יודעת את סוד, שהגבר רוצה את הסוד. אפשר והיא יודעת שאף הוא מחפש את שאינו ניתן לתצוגה, הצפון בסתר החוויה המתחמק מכל ביטוי ותיאור. אפשר והיא חשה, שהמוחשי שבה איננו כל עיקרה. ואפשר שהאלים גילו לה את הסוד, כי הגוף איננו אלא פרוזדור אל היכלה של האהבה." 

יופי מלא הוד שכזה, יופי שמעורר בגבר את השאיפה למשהו נעלה יותר, הוא לא רק תוצאה של טיפוח חיצוני אלא ביטוי של יופי פנימי, יופי של הנשמה. וזה סוד היופי של אישה מלכה: יפה מבפנים ויפה מבחוץ.  הייחודיות של הנשמה שלה משתקפת גם בסגנון הלבוש שלה. אישה מלכה לא מחפשת מותגים, אלא מעצבת ובוחרת את פרטי הלבוש והתכשיטים שלה בהתאם לסגנון המאד אישי שלה. נשים מלכות לא מתלבשות אותו הדבר. הן מאד אותנטיות אבל אפשר לזהות אותן לפי האצילות שלהן, ההרמוניה בין מי שהן לאיך שהן נראות, ובמיוחד לפי העיניים הבורקות שלהן. העיניים הן ראי הנפש ולכן ליופי של אישה מלכה אין מגבלות של גיל, כי ליופי של הנשמה אין גבול.  

שתפו אותנו בדעתכם