על ברית האהבה בין ילדים להורים

חגית רבי

הלב והחיבוק

כאני עולה למטוס בדרך ללמד באיזה שהוא מקום בעולם, אני מתפללת. לאחר כל הסידורים והארגונים  שכרוכים בנסיעה כזאת (חוץ מהאירוע עצמו, לדאוג שבן זוגי ושלושת הבנים שלנו לא ימותו ברעב בזמן העדרי...מה שאומר הכנת המקרר והמזווה למצב שדומה לכוננות לפני מלחמה...) אני מתפנה לבקש מבורא עולם דבר אחד: את ההשראה להביא כוחות להתחדשות הנשמה של אותם אנשים יקרים, שבעוד זמן קצר אפגוש.

הפעם עלתה בי תפילה קצרה: "אלוהים, השתמש בי!" גרסה אישית לתפילה מפורסמת של פרנסיסקו מאסיס: "אנא אלי, עשה אותי כלי לשליחותך."

והתפילה הזאת, נענתה הפעם באופן לא צפוי. היא לא רק נתנה לי את המילים המדויקות להעביר את סמינר "חדר כושר לחיים" באירופה, אלא גם העניקה לי חוויה חדשה בתור מורה: את היכולת לקלוט מסר מנשמתו של בחור צעיר שאיננו בעולם הזה, ולהעביר אותו לאמו.   

באולם בלוקסמבורג, ממש מולי, ישבה אישה בשנות החמישים שהציגה את עצמה כשדמעות זולגות מעיניה: "שמי אנדי (שם בדוי). אני מצרפת, והגעתי ללוקסמבורג לפני כחצי שנה כדי להתחיל חיים חדשים. התגרשתי לא מזמן ו...איבדתי בן....בני התאבד לפני כשנה..."

אלו שלא הזילו דמעה נוכח כאבה של אישה זו, לא יכלו לעצור בעדם, כאשר הגענו לחלק האחרון של הסמינר בו כל משתתף מתבקש לכתוב ברכה לילד שלו, (לאחר מכן אנחנו מבינים, שהסיכוי הטוב ביותר שהברכה הזאת תתגשם היא שנחייה אותה אנחנו!) ואנדי ברכה את בנה המת. כולנו בכינו ואני ידעתי שאהיה חייבת לפגוש אותה באופן אישי. לאחר שחזרתי הביתה כתבתי לה מייל וקבענו להיפגש יום לפני נסיעתי לברצלונה.

נפגשנו בבית קפה והיא התחילה לספר את סיפור חייה בו נשזר סיפור חייו שבנה שאול.

"שבוע לפני החתונה, בעלי לשעבר איים לחנוק אותי. אבל אני הייתי מאד צעירה וחשבתי שכל כך הרבה אנשים כבר קנו כרטיס טיסה כדי להגיע לחתונה, כך לא ניתן לבטל אותה... אז התחתנתי. וכיוון שקיבלתי חינוך מאד קתולי, לא העזתי לחשוב על גירושין למרות שהבית שהקמנו היה רווי באלימות ממנה סבל במיוחד שאול...אביו התעלל בו פיזית אך במיוחד נפשית..." לאחר שתיארה בפני אירוע אלים במיוחד, היא עצרה את דבריה ומחתה את שטף הדמעות שהציף אותה וחזרה ואמרה "אבל את יודעת, בברית החדשה כתוב ש'את מה שאלוהים איחד, אסור לאדם להפריד', ואני לא נפרדתי..."

הפסקתי אותה רק לרגע כדי ללמד את המשמעות האמתית של האמירה הזאת, כפי שמלמד אותה מחבר המסר של הגראל: "כאשר ישו אמר את המילים האלו, הוא התכוון לקשר בין שתי נשמות שנועדו זו לזו על פי תכנית גבוהה, אלוהית. כאשר זה מתרחש, אסור לאדם שלישי להתערב ולמנוע פירוד בין שתי נשמות אלו. למשל, אסור להורים להתערב בבחירת בן הזוג של הילד שלהם, שנעשתה מתוך אהבה טהורה, משום מניעים כלכליים או בגלל שבן הזוג הנבחר אינו מאותה דת, עדה וכו."

עצרתי לרגע ומול פניה המשתאות של אנדי המשכתי: "העניין הוא, שהרבה פעמים המסר של ישו שהיה רוחני, התפרש באופן חומרי ושכלתני וכך, 'מה שאיחד אלוהים' הפך לשווה ערך לכוח הארצי של הכנסייה ומכאן שמי שמתחתן ע"י אחד מנציגיה, אסור לו להתגרש."

שתיקה ארוכה. ואז היא מגיעה לחלק שלה בסיפור.

"אני לא יודעת איך זה בתרבות ממנה את באה, אבל בתרבות שלי צריך לעבוד קשה וצריך להרוויח הרבה כסף כדי ש..." היא חייכה במרירות "יהיה אפשר לצאת לחופשות יוקרתיות, לשלוח את הילדים לבתי ספר יוקרתיים, בגדים יוקרתיים....עד שנגיע לבית אבות יוקרתי...וכך, בעלי לשעבר ואני עבדנו בלי הפסקה בעבודות יוקרתיות, שהצריכו החלפת ארץ המגורים תדיר. שני ילדיי האחרים עמדו במעברים האלה ובעובדה שהם כמעט לא ראו אותי, אבל שאול היה אחר. הוא היה ילד מאד רגיש, אומן בנשמתו וסבל לא רק מחוסר אהבה בית, אלא גם בבתי הספר. הילדים התנכלו לו, הוא לא הצליח להסתגל לשפות חדשות ומיום ליום הפך לבודד ועצוב יותר. כשהיינו נפגשים לפעמים מאוחר בערב, הוא היה מחבק אותו, מבקש שאשאר אתו ושואל האם יש סיכוי שאביו ואני נתגרש יום אחד. אבל אני הייתי צריכה לעבוד, ולעבוד....ולא הייתי שם בשבילו..."

שתינו בכינו. האם יכול להיות משהו יותר כואב בחיים האלה, מאשר לגלות שלא היית בשביל הילד שלך, אף על פי שהוא ביקש זאת במפורש, ועכשיו הוא מת ולא ניתן לעשות דבר?

איך ניתן להמשיך לחיות עם הידיעה הזאת? עם האשמה שרודפת את נשמתה של אם זו יום ולילה?

ואילו מילים אוכל אני לומר כדי לחזק את רוחה?

"אלוהים תשתמש בי!" התפללתי בקול דממה דקה "הענק לי את המילים לנחם ולחזק אישה אומללה זו."

ואז לפתע, המילים החלו לזרום דרכי. לא היו אלו מילים שקיבלתי מתוך השראה, אלא מילים שאני זיהיתי כמילותיו של נשמתו של שאול ואלו היו דבריו:

"אל תתעצבי אמא! אני באתי ללמד אותך, שהדבר הכי חשוב בחיים הוא הלב והחיבוק."

אנדי הביטה בי בתדהמה:

"אני לא מאמינה למה שאת אומרת חגית! בחדר של שאול, היה פוסטר ענקי שהוא תלה על הקיר ובו תמונה של כל האיברים הפנימיים של האדם ובצבע אדום הלב, ומעל היה כתוב: הכי חשוב בחיים הוא הלב והחיבוק!"

כן...זו נשמתו שמדברת דרכי....ואני חזרתי לפנות את כולי כדי לקלוט את המסר שרצה להעביר לאמו:

"אני באתי ללמד את כל המשפחה, ובמיוחד אותך אמא, לאהוב. לדעת שהכי חשוב הוא הלב. החיבוק. לצערי, לא הצלחתי לעורר אותך לכך בחיי ולכן מותי הוא ניסיון נואש ללמד אותך את השיעור הזה. אמא, אינני יכול להמשיך בדרכי ואני קשור אליך עד שתלמדי להתקשר ללב. לכן, אל תתאבלי עלי ואל תתעצבי על לכתי, אלא פתחי את ליבך, כך ששפע של אהבה יוכל לזרום ממך לאנשים שזקוקים לה. אם תעשי זאת, מותי לא היה לשווא ונשמתי תוכל להיות חופשיה ומאושרת."

אני מנסה להסביר לאנדי הנרעדת את דבריו של בנה:

"בין ילדים להורים יש ברית בין נשמות. את יודעת מה ההבדל בין הסכם לברית?"

היא הנהנה בראשה לשלילה.

"כאשר נחתם הסכם בין שני אנשים, כל אחד מהצדדים יוכל להחליט לעזוב, אם ההתקשרות לא משרתת אותו יותר. בברית, אנחנו ערבים לאושרו של האחר ומוכנים אפילו לקחת על עצמנו סבל, כדי שבן בריתנו יתעורר. והברית המקודשת ביותר היא בין ילדים להורים כיוון שחוקי גלגול הנשמה לא מאפשרים שוב מקריות בנוגע לבחירת הנשמה את ההורים. לכן, ברובד העמוק ביותר, כאשר ילד רואה שהוריו אינם במקום בו הם צריכים להיות, הוא עשוי לקחת על עצמו באופן לא מודע קושי כזה או אחר, בריאותי, חברתי או בלימודים, על מנת לעורר אותם. בקושי שלו הוא משמש להורים כמראה, שאם הם מעיזים להתבונן בה, במקום לטפל או להעניש את הילד, הקושי של הילד יישור מאליו!"

דמעות. הרבה דמעות. של שתינו.

"אנדי, אני מבטיחה שיום אחד נלמד ביחד מדוע הנשמה איננה מפסיקה להתקיים לאחר המוות. אבל כרגע חשוב שתביני שנשמתו של שאול ממשיכה להציב לך מראה: הכי חשוב הוא הלב! אם תתאבלי, תאשימי את עצמך ותמשיכי לעבוד עמו מטורפת כדי לנסות להשכיח את הכאב, מותו היה לשווא. אבל אם תקבלי את מותו כמתנה הכי גדולה שמישהו איי פעם יכול היה לתת לנשמה שלך, לגדול לעבר אהבה, הרי ששניכם תזכו בגאולה."

"איך???"

"תקשיבי ללב. הוא כבר ינחה אותך איפה את צריכה לפתוח את ליבך. את זוכרת למשל מה קרה בסוף הסמינר?"

"בוודאי!" היא ענתה מיד "ישבתי 'במקרה' ליד חאלד (שם בדוי) הבחור שנמלט מסוריה ושבדיוק הוא בגיל של שאול! וחשבתי לעצמי שהוא כאן בלוקסמבורג בלי אמא ואני כאן בלי בן, ואולי אוכל לעזור לו...אולי זה לא במקרה..."

"בדיוק אנדי! שום דבר אינו במקרה! מעתה והלאה החיים יעניקו לך הזדמנויות חוזרות ונשנות לפתוח את הלב, לאהוב. אל תפספסי אותן! אל תאכזבי את שאול!"

"אני לא אאכזב אותו!" היא אמרה  "מבטיחה!"

"סליחה...רוצות להזמין קינוח?" שואל המלצר שניגש אלינו והרגיש קצת לא בנוח להפריע.

"לא תודה" אנחנו עונות ביחד ואז אנדי הוציאה מהתיק תמונה של שאול ונתנה לי אותה. אני מתבוננת בבחור הצעיר ופוגשת את עיניו.

"חגית, אני רוצה לתת לך את התמונה הזאת...אולי אם את שומעת משהו ממנו, תכתבי לי?"

אין לי מילים. רק דמעות...

"את יודעת" היא ממשיכה "שביום ההולדת האחרון של שאול, לאחר מותו, החלטתי להתגרש מאביו. ואת יודעת שהדבר המדהים ביותר היה מכתב הפרידה שכתבתי לו, ושהרגשתי שמישהו מכתיב לי אותו. כתבתי שאני סולחת לו. שאינני רוצה לחיות בטינה ושאני מאחלת לכל אחד מבני המשפחה שלנו למצוא שלום ואהבה. את חושבת שיכול להיות שזה היה שאול שעזר לי?"

חייכתי.

לפני שאנחנו נפרדות היא מביטה בי ואומרת:

"אני לא ידעתי מדוע בחרתי להגיע ללוקסמבורג. לא הייתה לי סיבה מיוחדת. פשוט הקשבתי ללב...או לשאול?" והיא צוחקת. "אבל עכשיו אני יודעת מדוע הגעתי לכאן. זה היה כדי לפגוש אותך!"

ואני חשבתי, שלו הגעתי ללוקסמבורג רק עבור המפגש הזה, היה זה שכרי! 'כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו.'

 

 

 

שתפו אותנו בדעתכם

  • 27.11.2016

    טליה יוגב

    זה סיפור או מציאות ממש מצמררת. וכן כל אחד מאיתנו צריך לבוא ממקום של אהבה. לב חם מואר ופתוח...

  • 29.11.2016

    חווה ישי

    סיפור עוצר נשימה ומשחרר המון דמעות תודה

  • 30.11.2016

    סימונה חמו

    קראתי בדמעות לצערי אני איבדתי את ביתי בנסיבות דומות וכעת אני מחפשת תשובות חלקם מצאתי חלקם עדיין תעלומה ....מסכימה כמעט לכל מה שנאמר כאן

  • 24.12.2016

    מיכל לפידות

    כאם לבן עם רגישות מאוד גבוהה ורצון להתאבד כבר מגיל 10...למדתי להתפתח להיפתח. למדתי לאהוב את עצמי גם...ומתוך כך לגדול ולפרוח...והרבה לחבק. יישר כוח לך

  • 24.12.2016

    מיתי גנבר

    פוסט כל כך מרגש ויפה. תודה רבה

  • 03.01.2017

    דפנה עופר

    סיפור כל כך יפה עם מסר..לכל אחד מאיתנו. תודה.

  • 15.01.2017

    בת-ציון חזן

    קראתי תוך כדי עבודה בהמשכים..מרתק! מדהים!

  • 22.01.2017

    שלומית

    .ההרגשה והתקווה היא שהוא אכן ממשיך לחיות בנשמתו. שהמוות איננו סוף החיים אלא מעבר לעולם אחר

  • 09.02.2017

    חיה

    מקרה ממש נוגע ללב ואני מאמינה באין דבר כזה במקרה לכן זה היה ממש מפגש וכואב מקווה שלא יהיו מקרים כאלה בשביל ללמד שיעור את ההורים

  • 10.02.2017

    לבנה סיסו

    מרגש ברמות על

  • 28.02.2017

    סלוא

    מרגש עד דמעות לאהוב ולחבק משפט ענק

  • 18.03.2017

    תמרה אור סלילת

    את נהדרת. המסר של שאול מהדהד חזק וברור. הלואי וכל האנשים ישמעו אותו.

  • 28.03.2017

    Liah vanono

    מרגש מאוד