אל תתנו לילדים שלכם דגים, למדו אותם לדוג!

על הכוח הפנימי אצל ילדים ומתבגרים

חגית רבי

אל תתנו לילדים שלכם דגים, למדו אותם לדוג!

ב"חדר כושר לחיים" האחרון, מישהי שאלה אותה באחת ההפסקות, מתי בדיוק יצרתי את הסמינר הזה. המחשבה המידית שלי הייתה: "לפני שלוש שנים" אבל הנשמה שלי הזכירה לי אירוע שהתרחש בחיי כשהייתי בת חמש ושבעצם היווה את הזרע הראשון לידיעה שלי, שאם יש לך כוח פנימי, אתה יכול להשיג כל מה שתרצה בחיים שלך!

קיץ ישראלי. חום של 38 מעלות ואמא שלי לוקחת אותי לחנות הנעליים בשכונה (אז לא היו קניונים) כדי לקנות לי סנדלים.

"אני לא אוהבת סנדלים" אני אומרת לאמא "אני לא אוהבת שרואים לי את האצבעות של הרגליים. אני רוצה את הנעליים החומות שבחלון הראווה."

"בשום פנים ואופן" היא עונה לי "בקיץ נועלים סנדלים וזה מה שאנחנו הולכים לקנות לך."

"אבל אני לא אנעל אותם!"

אמא לא ממשיכה להתווכח איתי. היא לוקחת את זוג הסנדלים שהמוכרת הביאה לנו למדידה, בודקת שהמספר שלהם מתאים, לוקחת את ידי וצועדת לעבר הקופה "חגיתי, תחשבי רגע בהגיון" היא מנסה בדרכי נועם "הנעליים שלך כבר קטנות עלייך ואם לא תנעלי את הסנדלים החדשות, לא רק שיהיה לך מאד חם אלא גם יכאבו לך האצבעות."

אבל לי היה הגיון אחר: להשיג את הנעליים החומות! וכך למרבה ההפתעה של הוריי, הסנדלים שכבו בקופסה ואני המשכתי לנעול את הנעליים הישנות שבאמת לחצו והציקו לי, אבל לא נכנעתי, למרות שעבור ילדה בת חמש, להשיג נעליים שההורים שלה לא מוכנים לקנות לה אותם, זה בערך כמו לרצות לקנות היום מכונית חדשה בלי כסף.

עברו כמה ימים ואז גיליתי, שאם אני באמת רוצה משהו ואני ממקדת את המחשבות שלי בזה, המוח שלי יכול להיות מאד יצירתי בלתת לי רעיונות איך להשיג אותו.

באותה תקופה, דודתי הצעירה מגי הייתה מגיעה בערך אחת לשבוע כדי לבלות איתי ובדרך כלל הייתה קונה לי פיצה או גלידה בסוף הטיול שלנו. למרות שמאז ומתמיד מספרים זה לא הצד החזק שלי, עשיתי חשבון מהיר: ארבע פיצות או גלידות בחודש, כפול 12 חודשים, זה בערך הסכום שאני צריכה כדי לקנות את הנעליים החומות!

אני חושבת שפשוט אי אפשר לסרב לילדה מתולתלת בת חמש שמציעה לך הצעה כזאת בעיניים נוצצות. דודה מגי לא יכלה לסרב לה ואני חזרתי הביתה עם חיוך מנצח, אוחזת בידיי הקטנות את השקית עם הנעליים שלי!

שנים לאחר מכן אמא שלי סיפרה לי שברגע הזה היא אמרה לאבא שלי: "הילדה הזאת תשיג את כל מה שהיא רוצה בחיים שלה!"

אז הנה לפניכם הסיכום הפרקטי של סיפור הנעליים:

1.דעו מה אתם רוצים

2.אל תתפשרו על שום דבר שזה לא זה

3. תסכימו לסבול בינתיים אי נוחות

4. תהיו יצירתיים וגמישים באיך להשיג את מה שאתם רוצים

5. תסכימו לא לדעת מתי הרצון שלכם יתממש

מאז עברו 43 שנים והודות לידע שבספר "באור האמת-המסר של הגראל"  אני יודעת הרבה יותר טוב כיצד לרתום את הכוח הפנימי, את השריר הבלתי נראה אך המופלא הזה, להשגת המטרות הגדולות והקטנות בחיים שלי.

אבל המטרה של המאמר הזה היא לבחון האם אנחנו כהורים, עוזרים לילדים שלנו בפיתוח הכוח הזה- שהם יזדקקו לו לכל דבר בחיים- או, שמשום תפיסה שגויה של אהבה, אנחנו מחלישים אותם ולעיתים אף הופכים אותם לבעלי נכות פנימית.

במבט לאחור, אני יכולה לומר שקיבלתי חינוך מעולה מההורים שלי: אהבה ללא תנאים, חופש לעשות את המסע שלי ו...הרבה פעמים את המסר הברור: "אנחנו נותנים לך חכה, כדי שתוכלי לדוג את מה שאת רוצה." במילים אחרות, ידעתי מגיל צעיר, שלהורים שלי אין את האמצעים הכלכליים לעזור לי בכל דבר ושאני אצטרך להגשים, בכוחות עצמי, את החלומות שלי.

אבל גם אם להורים יש את היכולת הכלכלית שתבטיח שדרכם של ילדיהם תהיי סוגה בשושנים, אין זה בהכרח הדבר הטוב ביותר עבור שני הצדדים.

הנזק לילדים?

"להפוך את הכול לנוח ולקל עבור הילדים שלכם, טומן בחובו את הסכנה הגדולה מכולן: טיפוח עצלות הרוח!" (המסר של הגראל)

ובנוסף לכך, את תחושה המרמור והתובענות המתמדת של "הכל מגיע לי."

זו כנראה הסיבה שיו"ר מייקרוסופט, ביל גייטס, הצהיר כי צוואתו תעביר את רוב כספו למעשי צדקה, ואילו 3 ילדיו יקבלו רק חלק קטן מן ההון. "איני חושב שזה חינוכי לגדול כשברשותך מיליארדי דולרים", כך אמר האיש העשיר ביותר בעולם  "איני חושב כי זה יהיה לטובת החברה או לטובתם אם אקח חלק ניכר מן ההון שלי ואצור מצב שהוא יהיה שלהם", הוסיף גיייטס. "הפילוסופיה שלי, היא להחזיר את עושרי לחברה."

ובארגנטינה, אני פוגשת המון הורים שנתנו וממשיכים להעניק לילדים שלהם עזרה כלכלית, למרות ש"הילדים" הם לפעמים בגיל ארבעים ומעלה ולמרות שמצבם הכלכלי של ההורים הוא לא כמו של ביל גייטס... ומה התוצאה? כאמור, ברוב המקרים, ילדים, שהם למעשה, אנשים מבוגרים שלא מסוגלים לעמוד על רגליהם ולהתקדם בחיים, ובנוסף לכך מלאי טענות וכעסים על ההורים שלהם (אחת מהתלמידות ב- ALMA סיפרה שהבן שלה לא דיבר אתה שבועיים(!!!), לאחר שבעלה והיא החליטו להפסיק לשלם לבנם אשתו והנכדה, את הביטוח הרפואי!)

להורים האלה, אני מנסה לעזור ו"להחליף את הצי'פ" שמטרת החיים שלהם היא לשרת את הילדים (והנכדים) שלהם עד יום מותם ו"לחיות בשבילם" ב"צי'פ" חדש: לעשות את המסע שלהם (שלא נגמר ברגע שהם הופכים להיות הורים), להמשיך לחלום ובמיוחד להמשיך לגדול ולהתבגר מבחינה פנימית שזו עבודה רוחנית שלא מסתיימת אף פעם.

הורים שמצליחים להפנים ולחיות לפי ההנחיה החדשה הזאת, לא רק מרגישים חופשיים, צעירים ומלאי תשוקה, אלא שלמרבה הפלא גם זוכים ליחס של כבוד והערכה מהילדים שלהם. הם הופכים להורים שהם מקור השראה!

אמא שלי, סיפרה לי לילה אחד לפני השינה, על מלך שרצה להשאיר את ממלכתו לבנו אבל אמר שלפני שייעשה כן, על הנסיך להביא לו סכום לא קטן כסף. הבן הלך וסיפר זאת לאימו והיא (עם "צי'פ ישן"...) נתנה לבנה יחידה את הכסף, כדי שייתן אותו לאביו ויהיה למלך. הנסיך הגיע, הושיט לאביו את השטרות המיוחלים אבל למרבה הפלא... אביו השליך את כל השטרות אל האש! "אני צריך שתביא סכום יותר גדול" ציווה ולא הסביר. שוב הלך הבן לאמאל'ה המלכה, וזו ניגבה את דמעותיו המפונקות ונתנה בידיו את הסכום הנדרש. שוב הגיע הנסיך אל אביו עם השטרות המיוחלים ושוב השליך אותם המלך לאש ודרש סכום גבוה יותר. ברגע הזה, המלכה התחילה להפעיל את האינטואיציה הנשית שלה והבינה שהילד המתוק שלה לא יוכל להיות מלך, אם הוא לא יילמד להפעיל בעצמו, את הכוח הפנימי שלו. וכך הלך הנסיך ועבד והזיע בעבודות שונות במשך כמה שנים, עד שהצליח לחסוך את הסכום המבוקש. אז הוא נכנס לחדרו של אביו ו...כשהמלך רצה להשליך את השטרות שהשיג בעמל ויזע לאש, הוא צעק אליו: "אבא אל תעשה את זה!" אז הביט בו המלך באהבה ואמר לו: "עכשיו אתה מוכן לרשת את מקומי ולהיות למלך!"

אז איך אומר הפתגם העממי? "אל תתנו לילדים שלכם דגים, תלמדו אותם לדוג."

וההצעה האישית שלי: אל תתנו לילדים שלכם הכול, אלא תלוו אותם ותתמכו בהם בפיתוח הכוח הפנימי שלהם.

שתפו אותנו בדעתכם